חמישה צמחים לכיסוי שטח בגינה

כשבוחרים צמחי כיסוי לגינה, חשוב להבין מה כל צמח יודע לתת: איך הוא נראה, איך הוא מתנהג, ומהם התנאים שהוא צריך כדי להצליח. יש חמישה צמחים בולטים שאני אוהבת להמליץ עליהם – דיכונדרה כסופה,דיכונדרה ירוקה, ויטידניה אוסטרלית, לפופית הבטטה, סיגלית אוסטרלית וחבלבל מאוריטני. כל אחד מהם יוצר מרבד מסוג אחר, וכל אחד מתאים לאזורים ותנאים שונים בגינה.

נתחיל עם דיכונדרה כסופה. זה צמח שממש מרפד את הקרקע כמו שטיח. העלים שלו קטנים, עגולים ובצבע כסוף־אפרפר, וזו אחת הסיבות שהוא כל כך מבוקש – הוא מוסיף תחושה נקייה ומודרנית. הוא מתפשט במהירות, נצמד לקרקע ואוהב שמש מלאה. הוא גם חסכוני במים, ולכן מתאים מאוד לגינות שרוצות להיראות מושקעות בלי הרבה תחזוקה.
לצידה קיימת גם דיכונדרה ירוקה (דיכונדרה זוחלת), והיא מעניינת במיוחד למקומות שמקבלים פחות שמש. בניגוד לגרסה הכסופה, העלים שלה ירוקים ורעננים, והיא מסתדרת היטב גם בהצללה חלקית ואף בהצללה מלאה יחסית. המרבד שהיא יוצרת רך וצפוף מאוד, ומתאים מתחת לעצים, בין אבני מדרך או כחלופה לדשא באזורים מוצלים. בעוד שהכסופה מעניקה מראה מודרני וקריר, הירוקה נותנת תחושת גינה טבעית וחיה יותר.מרווחי שתילה: 30 ס"מ

לעומתה, ויטידניה אוסטרלית קצת יותר "שיחית" ופרועה במראה, למרות שהיא משמשת כצמח כיסוי. היא יוצרת שכבה צפופה של עלווה ירוקה ומבריקה, שנראית טוב במיוחד באזורים שמקבלים חצי שמש. היא צמח יציב וחזק, כזה שלא דורש הרבה — אולי רק גיזום מדי פעם אם רוצים לשמור על גבולות ברורים. היא נהדרת למקומות שבהם צריך מרבד ירוק ואחיד שלא דורש יותר מדי תשומת לב, ומתאימה גם למי שמחפש פתרון כיסוי שמרגיש קצת יותר טבעי ופחות "שטיחי".מרווחי שתילה: 50-40 ס"מ

לפופית הבטטה היא כבר עולם אחר. כאן מדובר בצמח שנותן בעיקר צבע. יש לה זנים בצהוב־ליים, בירוקים שונים, בסגול כהה ואפילו בברונזה – והעלים גדולים ובולטים. היא רצה מהר מאוד, ממש כובשת כל שטח שמאפשרים לה. היא אוהבת שמש, אוהבת מים, ונהדרת כשרוצים להדגיש אזור מסוים או ליצור ניגוד צבעוני לצד צמחים אחרים. רק צריך מעט לפקח עליה, כי מדובר בצמח נמרץ שיכול להתפשט מעבר למה שתכננת.מרווחי שתילה: 100-80 ס"מ

מי שמחפש צמח כיסוי עדין ורך יותר, יאהב את הסיגלית האוסטרלית. היא נמוכה מאוד, עם עלים עגולים שמזכירים צורה של פרפר, ופריחה קטנה בצבע סגול־לבן שמופיעה לאורך רוב השנה. היא מסתדרת יפה בצל ובחצי צל, ולכן אידיאלית למקומות שבהם רוב הצמחים "מתייאשים". היא יוצרת מרבד עדין ונעים שמתאים בין אבני שביל, מתחת לשיחים, או בכל אזור מוצל שרוצים לרכך ולתת לו מראה מטופח.מרווחי שתילה:40

ולבסוף, החבלבל המאוריטני – אחד הצמחים הים־תיכוניים היפים ביותר. עליו בצבע כחלחל־אפרפר, ופרחיו תכולים־לילכיים, עדינים ובעלי צורה משפכית. הוא מסתגל כמעט לכל תנאי: שמש חזקה, רוחות, ואפילו אזורים קרים יחסית. הוא משתרע במהירות ומתאים במיוחד לכיסוי שטחים גדולים, למדרונות ולערוגות שזקוקות לנגיעה רכה של צבע, בלי להיראות עמוסות מדי. פעם בכמה שנים גוזמים אותו בסוף החורף — וזה לגמרי מספיק כדי לשמור עליו במיטבו.מרווחי שתילה :50-60